בלוט (טקס)
הבלוט הוא טקס קורבן וסעודה מקודשת בתרבות הוויקינגית. הוא נחשב לחלק מרכזי בדת הנורדית והדרך המקובלת לסגוד לאלים. משמעות הפועל blóta היא "להקריב" וכן "לסגוד" על ידי הקרבת קורבן, שהיה אמצעי סגידה מרכזי לאלים[1]. משמעות נוספת למילה blót היא "התחזקות" כיוון שהקורבן חיזק את האלים על פי האמונה הנורדית[2].
מטרות הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות תיאורים של הבלוט על ידי אנשי דת נוצרים, עד המאה התשע-עשרה הטקס נתפש כמעין סחר חליפין עם האלים. היו מקריבים כדי לקבל יחס מיטיב מהאלים. לבלוט בדרך כלל הייתה מטרה ספציפית שאותה המקריב רצה להשיג: שפע, עוצמה, אריכות ימים, ניצחון בקרב, וכדומה. בנוסף לכך, הבלוט נחשב כהזדמנות לגלות את העתיד או לקבל מהאלים תשובות לשאלות. המאמינים שאפו להתייחד עם האלים ולבצע את רצונם[3]. על פי האמונה הנורדית, התזת דם הקורבן על הנוכחים מאפשרת איחוד סמלי של המשתתפים בטקס עם האלוהות אליה הקריבו, ועם אבותיהם הקדמונים[4]. המקריבים האמינו שבזכות מעשים אלו יזכו ליחס טוב יותר מידי האלים[5].
נמעני טקס הקורבן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקורבן הוקדש לאלים אודין, ניורד, פריי ובראגי. בנוסף, הוקרבו קורבנות גם לדיסר (diser), אלילות הקשורות לולקיריה ולאלה פריה. על פי האמונה הנורדית לדיסר הייתה ידיעה מוקדמת על המוות והייתה להן היכולת להגן על הבית והיבול. נמענים נוספים לקורבן היו האלפים (Alfer), שהיו אלוהויות ברמה נמוכה אך בעלות יכולת הגנה. את הטקס המוקדש להם ערכו בבית והוא נקרא אלפבלוט (Alfeblót)[6]. כמו כן היו מקריבים קורבן במסגרת הבלוט גם לנשמות זקני המשפחה ולמקומות קדושים כמו מפלים או חורשות[7].
מאפייני הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי אדם מברמן, כותב כרוניקות גרמני נוצרי:
- "זהו המנהג, בכל תשע שנים, לערוך פסטיבל קהילתי באופסלה לכל המחוזות של שוודיה חריגה מכללי המנהג אסורה. המלכים והאנשים, ביחד ובניפרד, שולחים מתנות ...מי שאימצו את הנצרות משלמים כדי לא לנכוח בחגיגות. הקורבן נערך כך: תשעה ראשים מכל יצור חי מוצעים ונהוג לרצות את האלים בדמם של אלו. הגופות נתלות בחורשה הסמוכה למקדש. החורשה הזו כה קדושה לעובדי האלילים שהם מאמינים כי כל עץ בה שמיימי בגלל המוות של הקרבת הקורבנות. הכלבים והסוסים תלויים יחד עם הגברים. אחד הנוצרים אמר לי שהוא ראה שבעים ושתים גופות תלויות יחד. לכל היתר יש לחשים שהם נוהגים לשיר בטקס הקורבן הזה..."[8][9].
הקרבת בעלי חיים היא צורת הבלוט הנפוצה ביותר ופעמים רבות נקשרה עם סעודת הקורבן. במסגרת הבלוט הוקרבו חיות משק כגון סוסים ובקר, בני אדם וכן חפצים בעלי ערך. בשר החיות שהוקרבו בושל על האש שבערה במרכז החדר[10], כולם לקחו חלק באכילת הבשר שהוקרב ובשתית הבירה הטקסית[11]. "גביע הקורבן" הועבר סביב האש והמנהיגים היו מקדשים אותו יחד עם בשר הקורבנות. הראשון ששתו לכבודו היה אודין, שהיה אחראי על הניצחונות והצלחות המלכים. לאחר מכן שתו לכבוד ניורד ופריי, שהיו אחראים על יבול מוצלח ושלום, לבסוף שתו לכבוד אבותיהם המתים[12]. הפעולה בעלת החשיבות הרבה ביותר בטקס הייתה התזת דם הקורבן על קירות המקדש מבפנים ומבחוץ ועל המשתתפים בטקס. את דם הקורבנות היו אוספים בקערות[13]. על פי האמונה הנורדית, דם הקורבן (hlaut) הכיל בתוכו חלק מכוחם של האלים[14]. לחלק מהאלים הייתה חיה שהוקרבה להם באופן מסורתי. חזיר הבר היה משויך לפריי, אל הפיריון. לפריי הוקרבו גם שוורים ופרים[15]. לפרייה היו מקריבים חזירה, בדומה לפריי אחיה, ולשניהם היו מקריבים לעיתים קורבן אדם. החיה המשויכת לת'ור היא העז. לת'ור היו מקריבים כאשר היה חשש לרעב או למחלות, אך בניגוד לאלים אחרים, לא הקריבו לת'ור קורבנות אדם[16].
קורבן אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
נהוג היה להקריב לאלים גם בני אדם, מפושעים ועד מלכים. ההחלטה מי יוקרב לאלים הייתה נתונה בידי הכוהנים, ולאחר שנפלה ההחלטה לא ניתן היה להשיבה. אדם מברמן תיאר כיצד קורבנות מכל הסוגים נתלו זה ליד זה בחורשה באופסלה. קורבנות אדם היו לרוב קורבנות לאודין. את הקורבנות היו הורגים בתליה, בהטבעה או באמצעות "עיט של דם"[17].
"עיט של דם"[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – עיט של דם
זו הייתה אחת הדרכים להרוג קורבנות. המקריבים היו חותכים את הצלעות מהגב, ומוציאים את הריאות. דרך זו להרוג את הקורבן שימשה ככל הנראה לנקמה על הרג או עינוי אבי המקריב[18]. על פי מייקל ווד, ב-867 בעת התקפת ממלכת נורת'אמבריה, הוויקינגים תפסו את המלך אלה השני וביצעו בו את הטקס: בעודו בחיים, חתכו מתוכו את הצלעות והריאות ופרסו אותן לצד גופו בצורת כנפי עיט. כמו כן, בשנת 869 הוקרב בצורה זו אדמונד המרטיר (אנ'), מלך מזרח אנגליה.
זמני קיום הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסאגה על בני אינגלינג מתאר סנורי סטורלוסון את שלושת הזמנים המרכזיים בשנה שאודין ציווה לבצע בהם בלוט: "לילות החורף" (באמצע החורף), חגיגות תחילת החורף ו"יול"-חגיגות תחילת הקיץ. בנוסף לאלו סנורי מזכיר בקצרה חגיגות באמצע הקיץ, אך באיסלנד חג זה לא נחגג ובמקומו התכנס העם לכנס שנקרא althing. החגים הללו היו הכינוסים הגדולים שבהם הוקרבו הקורבנות הגדולים[19].
מקומות הפולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]
את הטקס היה ניתן לערוך בכל מקום אך לרוב בוצע במקומות מקודשים: מקדשים, אולמות קורבן, בתים ייחודיים לקורבן, מפל או הר[20]. לעיתים הטקסים התרחשו באולמות של הכוהנים, ולעיתים באגמים וחורשות, שם העניקו לאלים כלי נשק ותכשיטים באמצעות הטבעתם. את קורבנות החיות והאדם היו תולים בחורשה מקודשת[21].
מבצעי הפולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]
באיסלנד, הטקסים בוצעו על ידי כוהנים, ראשי משפחה מכובדים או לעיתים על ידי מכשף או מכשפה[22]. בסקנדינביה, הבלוט בוצע לרוב על ידי כוהנים בשם גודארד, או מלכים ושליטים מקומיים (יארלים). בשוודיה ובאיסלנד היו גם כוהנות שערכו טקסי בלוט. אמנם לא היה לנשים אלו כוח פוליטי אך ייתכן כי הן יכלו לרשת את מקומו של הגודארד, על חובותיו וזכויותיו. לרוב זוהו הכהנות עם אל הפיריון פריי, אך ישנם הטוענים כי הכהונה התפתחה בשלב מאוחר בהשפעת הנצרות[23].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Bray, Daniel, "Sacrifice and Sacrificial Ideology in Old Norse Religion", The Dark Side: Proceedings of the Seventh Australian and International Religion, (Sydney: RLA Press, 2004.
- Brøndsted, Johannes, "The Vikings", translated by Estrid Bannister-Good, Pelican Books, (Penguin Books 1960).
- Turville-Petre, E.O.G. "Myth and religion of the north: the religion of ancient Scandinavia", ( London: weidenfeld and Nicolson 1964)
- CLIO: A journal for students of history in the Australian Capital Territory. https://cliojournal.wikispaces.com/Religious+beliefs+and+rituals+of+the+Vikings (אורכב 17.01.2011 בארכיון Wayback Machine)
- National Museum of Denmark, accessed 12 may 2016, http://en.natmus.dk/historical-knowledge/denmark/prehistoric-period-until-1050-ad/the-viking-age/religion-magic-death-and-rituals/the-viking-blot-sacrifices
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Daniel Bray, "Sacrifice and Sacrificial Ideology in Old Norse Religion", The Dark Side: Proceedings of the Seventh Australian and International Religion, (Sydney: RLA Press, 2004), p.123
- ^ https://cliojournal.wikispaces.com/Religious+beliefs+and+rituals+of+the+Vikings
- ^ p. 126-130 Bray,
- ^ E.O.G. Turville-Petre, "Myth and religion of the north: the religion of ancient Scandinavia", ( London: weidenfeld and Nicolson 1964), p.251
- ^ https://cliojournal.wikispaces.com/Religious+beliefs+and+rituals+of+the+Vikings
- ^ Johannes Brøndsted, "The Vikings", translated by Estrid Bannister-Good, Pelican Books, (Penguin Books 1960), p.266-7
- ^ p.127-8 Bray,
- ^ Brøndsted, p.265
- ^ p.128 Bray,
- ^ Brøndsted, p.266
- ^ E.O.G. Turville-Petre,p251
- ^ E.O.G. Turville-Petre,p.251
- ^ http://en.natmus.dk/historical-knowledge/denmark/prehistoric-period-until-1050-ad/the-viking-age/religion-magic-death-and-rituals/the-viking-blot-sacrifices/
- ^ Bray, p.125-6
- ^ E.O.G. Turville-Petre,p.255
- ^ https://cliojournal.wikispaces.com/Religious+beliefs+and+rituals+of+the+Vikings
- ^ E.O.G. Turville-Petre, p.253-255
- ^ E.O.G. Turville-Petre, p.255
- ^ p.126-7 Bray,
- ^ p.127 Bray,
- ^ p.127 Bray,
- ^ Bray, p.127
- ^ E.O.G. Turville-Petre, p.260-261